לד אביבים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ

פסק דין

התביעה ותמצית טענות הצדדים:

1.ביום 18.10.12 פתחה התובעת, חברה העוסקת במתן הלוואות, חשבון בנק אצל הנתבע, בסניף בן-יהודה ת"א (להלן – החשבון, הסניף, בהתאמה).

ביום 21.10.12 פנתה מנהלת הסניף, ענת חרזי, למנהל התובעת, אייל סיטהכל, והודיעה לו כי עליו להפסיק את הפעילות בחשבון.

ביום 28.10.12 סגר הנתבע את החשבון.

2.בתביעה זו עותרת התובעת למתן צו הצהרתי, לפיו הנתבע פעל שלא כדין בסגירת החשבון, ולמתן צו שיורה על פתיחת החשבון ושיאפשר את פעילות התובעת בו.

הנתבע מתנגד למתן הצווים המבוקשים, ולטענתו סגירת החשבון נעשתה כדין.

3.בבסיס טענות הנתבע עומדת הטענה, כי מנהל התובעת, סיטהכל, הסתיר ממנו מידע, מסר לו מידע מוטעה, וכי על פי המידע שברשותו קיים חשש שהתובעת מבקשת לפעול בחשבון לפעילות אסורה של הלבנת הון.

התובעת מכחישה את הטענות שהועלו נגדה, טוענת כי מסרה לנתבע את כל המידע שהתבקש על ידו, כי לא מסרה כל מידע מוטעה, וכי אין כל בסיס לטענות ולחששות שהועלו נגדה.

דיון

כללי

4.המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית לעניננו היא הוראת סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א-1981:

"2.חובה לתת שירותים מסויימים

(תיקונים: התשנ"ב, התשנ"ט)

(א) לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים:

......

(2) פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי וניהולו כל עוד מתקיימת אחת מאלה:

א. החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח;

ב. הלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון;"

פרופ' ריקרדו בן-אוליאל, דיני בנקאות (חלק כללי), עמ' 68-69: